בנוסף לכך שמוק מוצג אחרת, לא ניתן לחשוב עליו בצורה לינארית. בעוד שאין ברירה אלא לבנות את החומר כך שיתבסס על חומר קודם, יש מקום לבנות את הסילבוס באופן מודולרי, כך שתלמיד יוכל לדלג בנוחות על חלקים שהוא מכיר או שלא מעניינים אותו ולחזור אחורה לנושא קודם, בלי לנחש מה בדיוק מועבר איפה. encapsulation, extendability, decomposability, ושאר ility-ים אינם נחלתו הבלעדית של עיצוב תכנה.
לאחר התכנסות על התכנים שברצוננו להעביר, יכולנו לאפיין בהם ארבעה נושאי ליבה:
1) מכניזמים של תכנות מונחה עצמים
2) עיצוב תכנה
3) ג'אווה
4) סוגית בעולם התכנות שרחבות יותר מג'אווה או מפרדיגמת ה-OO
בזמן שהיה פיתוי לנסות לפצל את החומר לארבעה תת-קורסים (כפי שאכן נעשה - הרבה מהתכנים המקוונים שמצאנו מתמקדים רק באחד הצדדים הללו), דעתנו היא שכאן השלם גדול מסכום חלקיו. OOP היא בבסיסה פרדיגמה שנועדה להיות השלד של תכנה אמיתית עם מטרה, לא של תכנית צעצוע עם שני קבצים ו-200 שורות קוד שלא משיגות פונקציונליות שימושית. לא ניתן להפיל את האסימונים לגבי מכניזמים של OO בלי לראות איך משתמשים בהם לעיצוב תכנה; לא ניתן לתרגל עיצוב תכנה באמצעות תרגילונים חסרי פונקציונליות אמיתית. לכן יש גם לתמוך בתלמידים עם ידע בגאווה ועל עבודת תכנות נכונה.
הרעיון אם כן הוא לקדם את האספקטים זה לצד זה. ביחד יעזרו ללמד נושא מסוים לקראת תרגיל מסכם בו, לפני שמתקדמים לנושא הבא. במונחים של EdX, לכל פרק יש נושא, כשכל תת פרק הוא מאחת הקטגוריות לעיל, בתוספת תת פרק עבור התרגיל המסכם של הפרק. במבט על, הגרסה הראשונית של הסילבוס נראתה בערך כך:
כאשר סימני שאלה הם תרגילים שטרם הוכרעו בשלב זה ומקפים מציינים שאין צורך בתת פרק באותו נושא בפרק הנתון.
מעבר לחומר של כל פרק ניתן לראות בתצוגה הזו התקדמות לאורך אחד הנושאים, ומהם, למשל, תכני עיצוב התכנה בקורס.
מעבר לתרגילים המסכמים, ביחידות ישובצו כמובן שאלות הבנה ותרגילי תכנות פשוטים יותר.
コメント